16 – שער הקיבוץ וביתן השמירה

בכניסה לקיבוץ, ליד בית הקומתיים הצפוני הוקם השער הראשון לנקודה הנבנית. ילדי הקיבוץ של פעם קראו לו השער הגדול או השער האדום. בין שני עמודי בטון התנוססו דלתות המתכת שלו הצבועות אדום וסורגיו נשאו את חודיהם לשמים. לצדו חסה השער הקטן, הוא הפשפש להולכי רגל. מהשער האדום יצאנו בטיולינו להר הרקפות, להר הנרקיסים וליער. כביש אבן סלול הוביל מהשער ליוקנעם דרך רמת השניים. שם התחבר אל כביש אספלט המוביל לחיפה. משער זה יצא האוטובוס הראשון שלנו שהוביל גם את כדי החלב לתנובה. עם גידול הקיבוץ הועבר השער כמה מאות מטר צפונה למקומו הנוכחי. את עמדת השומר הצמודה לשער תכנן בן הקיבוץ עזרא לאודון.

את ספרו "בדרך הביתה" מסיים יגאל וילפנד במילים:

"…כבר מחשיך/ בארץ הרוחות ושמש שוקעה/ ובן קטן שלי ונכד לאבי לוחש לי באוזני/ אבא, הבט איזו שקיעה יפה/ וחייל עודנו נער/ יעבור בשער, יהרהר/ בשקיעה כזאת לחזור הביתה/ הביתה לחזור,

אל הבית שלי הטוב."