21 – הבריכה הישנה

הבריכה הישנה נבנתה בשנת 1941 במורדות המזרחיים של הקיבוץ, כמאגר מי השקיה למטעים שניטעו בקרבתה ולרחצה לתושבי המקום. הבריכה נבנתה ביוזמתו ובהובלתו של יהושוע דיין והיא הייתה אחת מבריכות השחייה הראשונות בהתיישבות. עבודת החפירה נעשתה על ידי החברים בגיוסים לאחר העבודה. הקירות היו משופעים וכוסו בזפת. הוקמה מקפצה מאתגרת וניבנו ספסלי אבן לנוחות הבאים.

כאשר נבנתה הבריכה החדשה בשנת 1962, נזנח המקום. בחג ה-40 לקיבוץ (1977) הוסבה הבריכה לאתר משחקים לילדים, כחלק מאתר פיקניקים שנבנה במקום. היום המקום נטוש.

"נבנה לנו בריכת השקיה אמר פתאום חיים. החברים נרעשו, הרעיון נשמע להם דמיוני לחלוטין. כן, כן פה בקיבוץ שלנו בריכת השקיה שתשמש אותנו גם כבריכת שחייה הוסיף חיים כחולם בהקיץ." במילים אלו תיארה עופרה בריל, את ראשיתה של בריכת השחייה הישנה בעין השופט. על תכנון הבריכה הופקד שמואל מיקוניס שהיה אז מהנדס ולימים, חבר-כנסת ומנהיג המפלגה הקומוניסטית הישראלית. עבודות החפירה של הבריכה נעשו כולן ע"י החברים. בשל הקרקע הסלעית ארכה העבודה מעל חצי שנה. חנוכת הבריכה הייתה בקיץ 1940 בטקס רב רושם אליו הוזמנו נציגים מיישובי האזור. מיקוניס התכבד בגזירת הסרט. הבריכה הישנה שימשה כאמור גם כבריכת השקיה ולכן היו פעמים רבות שהבריכה התרוקנה ולא ניתן היה להתרחץ. ילדי הקיבוץ עשו להם מנהג לשלוח "תצפיתנים" לבריכה כדי לדווח "כמה מדרגות יש" – בשפת המקום המשמעות הייתה מהו גובה המים בבריכה. גובה זה נמדד לפי מספר המדרגות בסולם היורד אל הבריכה שנשארו מחוץ למים. הבריכה הישנה שרתה את חברי עין השופט בנאמנות קרוב לעשרים שנה. עמוס כרמל כותב: חשוב לציין במיוחד את יוזמתו הברוכה של שרגא שזר, (בשנות ה-40), שהתנדב ללמד את ילדי הקיבוץ הראשונים לשחות כבר בגילים הצעירים. יש להזכיר את המקפצה הגדולה שנבנתה בצד הדרומי של הבריכה, שבאמצעותה דירגנו בינינו את סולם האומץ. לפני כל קפיצה היינו צועקים "על החיים ועל המוות" וצונחים למטה. (עד כאן עמוס). עידו רקובסקי ממשיך: לקראת סוף שנות החמישים, כאשר לקיבוצים רבים הייתה כבר בריכת שחיה, הוחלט בעין השופט לבנות בריכה חדשה ומודרנית ולהשאיר את הבריכה הישנה כבריכת השקיה בלבד. הבריכה החדשה נחנכה בקיץ 1962. עלות הקמת הייתה 84,950 לירות ישראליות, סכום גבוה מאוד באותם ימים. חלק גדול מהמימון לבניית הבריכה הגיע מתרומות. עם הקמתה הייתה בריכה זו מהמשוכללות בארץ ושימשה לא אחת לאירוח תחרויות שחיה כולל אליפויות הפועל ומחנות אימונים של נבחרת ישראל . בשנת 1977, במסגרת חגיגות הארבעים של הקיבוץ הפכה הבריכה הישנה לאתר משחקים לילדים ובו מגלשות ואטרקציות נוספות. הבריכה החדשה פועלת עד היום ולפני שש שנים עלה רעיון להופכה לבריכה מחוממת ומקורה. רעיון זה לא יצא לפועל בשל עלותו הגבוהה.

ההיבט החברתי
במהלך השנים הפכו בריכות השחייה, הישנה והחדשה למרכיב חשוב בחיי הקהילה ובתרבותה. כך למשל, נהוג היה לחגוג את חג הסוכות על שפת הבריכה כאשר התוצרת החקלאית הייתה שטה ברפסודה על-פני הבריכה. לספורט בבריכה שמור מקום חשוב בקידומו של ענף השחייה בעין השופט. בקיץ 1965 הובא לעין השופט מאמן השחייה וילי ראושניץ. וילי, ממקימי ענף הכדור – מים בישראל, אימן בעין השופט כארבע שנים והוא זכור היטב עד היום. בראשית שנות השבעים חודשה פעילות השחייה בהדרכתו של דני הרן ז"ל ( שנרצח בפיגוע הקשה בנהריה יחד עם שתי בנותיו והותיר את אלמנתו סמדר בת רמות מנשה. י.ו) ולאחר מכן של אחיו סמי קרן. משנת 1976 החל חבר הקיבוץ דני דקל לאמן את נבחרת השחייה והתמיד בכך עד 1998 כשנסגרה סופית נבחרת השחייה המקומית. מן הנבחרת המקומית צמחו מספר אלופי המדינה ושניים מבוגרי הנבחרת יצגו את ישראל באולימפיאדה ( יוחאי ליפשיץ מדליה, אייל שטיגמן מרמת השופט ומכוחותינו מיכל צהרי, דלית חגי, דור ברעם וגדי מוריס. י.ו). בנוסף לשחיינים ה"מקצוענים", רבים מתושבי הקיבוץ עושים שימוש בבריכה כדי לשמור על כושר.

עידו רקובסקי מתוך עבודה לימודית