"…נבנה לנו בריכת השקייה אמר פתאום חיים. החברים נרעשו, הרעיון נשמע להם דימיוני לחלוטין. כן כן פה בקיבוץ שלנו בריכת השקייה שתשמש אותנו גם כבריכת שחיה הוסיף חיים כחולם בהקיץ." במילים אלו תיארה עופרה בריל, בת עין השופט, את ראשיתה של בריכת השחיה הישנה בעין השופט. על תכנון הבריכה הופקד שמואל מיקוניס שהיה אז מהנדס ולימים, חבר-כנסת וממנהיגי המפלגה הקומוניסטית הישראלית.
עבודות החפירה של הבריכה נעשו כולן ע"י החברים. בשל הקרקע הסלעית ארכה העבודה מעל חצי שנה. חנוכת הבריכה היתה בקיץ 1940 בטקס רב רושם אליו הוזמנו נציגים מישובי האיזור. מיקוניס התכבד בגזירת הסרט. הבריכה הישנה שימשה כאמור גם כבריכת השקייה ולכן היו פעמים רבות שהבריכה התרוקנה ולא ניתן היה להתרחץ. ילדי הקיבוץ עשו להם מנהג לשלוח "תצפיתנים" לבריכה כדי לדווח "כמה מדרגות יש" – בשפת המקום המשמעות היתה מהו גובה המים בבריכה. גובה זה נמדד לפי מספר המדרגות בסולם היורד אל הבריכה שנשארו מחוץ למים.
הבריכה הישנה שרתה את חברי עין השופט בנאמנות קרוב לעשרים שנה. לקראת סוף שנות החמישים, כאשר לקיבוצים רבים היתה כבר בריכת שחיה, הוחלט בעין השופט לבנות בריכה חדשה ומודרנית ולהשאיר את הבריכה הישנה כבריכת השקייה בלבד.
הבריכה החדשה נחנכה בקיץ 1962. עלות הקמת היתה 84,950 לירות ישראליות, סכום גבוה מאוד באותם ימים. חלק גדול מהמימון לבנית הבריכה הגיע מתרומות. עם הקמתה היתה בריכה זו מהמשוכללות בארץ ושימשה לא אחת לאירוח תחרויות שחיה כולל אליפויות הפועל ומחנות אימונים של הנבחרת. בשנת 1977, במסגרת חגיגות הארבעים של הקיבוץ הפכה הבריכה הישנה לאתר משחקים לילדים ובו מגלשות ואטרקציות נוספות. הבריכה החדשה פועלת עד היום ולפני שלוש שנים עלה רעיון להופכה לבריכה מחוממת ומקורה. רעיון זה לא יצא לפועל בשל עלותו הגבוהה.
במהלך השנים הפכו בריכות השחיה, הישנה והחדשה למרכיב חשוב בחיי הקהילה ובתרבותה. כך למשל, נהוג היה לחגוג את חג הסוכות על שפת הבריכה כאשר המקהלה שטה ברפסודה על-פני הבריכה. בהקשר זה, שמור מקום חשוב לספורט השחיה בעין השופט. בקיץ 1965 הובא לעין השופט מאמן השחיה וילי ראושניץ. ראושניץ, ממקימי ענף הכדורמים בישראל, אימן בעין השופט כארבע שנים והוא זכור היטב עד היום. בראשית שנות השבעים חודשה פעילות השחיה בהדרכתו של דני הרן ז"ל ולאחר מכן של אחיו סמי קרן. משנת 1976 החל חבר הקיבוץ דני דקל לאמן את נבחרת השחיה והתמיד בכך עד 1998 כשנסגרה סופית נבחרת השחיה המקומית. מן הנבחרת המקומית צמחו מספר אלופי המדינה ושניים מבוגרי הנבחרת יצגו את ישראל באולימפיאדה. בנוסף לשחיינים ה"מקצוענים", רבים מתושבי הקיבוץ עושים שימוש בבריכה כדי לשמור על כושר.