תיעוד מעיתון הקיבוץ על בניית מבנים בקיבוץ
1 ביוני- 1946
נקבע סופית המקום לבנין "בית האורחים".
בשעת ביקורם של חברי הוועדה המיוחדת מטעם קרן היסוד וציוני אפריקה, נקבע המקום אשר עליו יוקם "בית האורחים". המקום הוא על רמה כמאה מטר מערבית משער הכניסה (הצפוני מערבי).
1951
בית הארחה (הספריה והארכיון)
נבנה למטרות הארחה ,אבל לא שימש לאירוח.
בזמן מלחמת העולם השניה הפך לבית ילדים.
כשהילדים יצאו הבית שימש כמועדון לחבר ולמגורים בשביל המשפחה שלנו (משפחת קרן) ובשביל אליק ויפה קרן עד שישפצו לנו את הבית.
עם העברתו של המועדון לבית הילדים (במקומו הנוכחי) הפך המקום לספריה וארכיון.
המטרה שלשמה נבנה הבית היה בית הארחה. הכסף נתרם מטעם קרן היסוד לבניית בית שישמש מקום לאירוח אנשים חשובים הבאים לביקור בארץ.
בסופו של דבר הבית לא שימש למטרה למענה הוא נבנה.
בתקופה הראשונה גרו בבית ילדים – כיתת "עופר", עד אשר נבנתה הכיתה שלהם.
אחר כך הבית שימש כאיזולציה לילדים חולים.
אחר הבית הפך למועדון לחבר.
היום שוכנת בו מצד אחד הספריה ומצד שני הארכיון.
בית הבראה בעין השופט
במזכירות נתקבל מכתב מרופא אחד בתל אביב. המכתב מכוון להנהלת בית ההבראה בעין השופט ומזמין חדר עם שתי מיטות להבראה.
המכתב קיבל אישור מקופת חולים בתל אביב, הממליצים על הרופא בפנינו ותומכים בבקשתו להבריא דוקא בבית ההבראה שלנו.
ארכיון
הבניין נבנה ב – 1947 ע"י האדריכל אריה שרון, במטרה לשמש בית הארחה לאורחים שיבואו מטעם קופת חולים להתאוורר באזור שלנו, ונקרא "בית האורחים". בגלל המצב הביטחוני הוא לא שימש לייעודו אלא לאירוח חיילים הפלמ"ח.
בתקופת מלחמת-העצמאות נאלץ הקיבוץ לפנות את הילדים מבתי הילדים, והם שוכנו ב"בית האורחים", בגלל בטיחותו הרבה.
לאחר מכן שימש המבנה כאיזולציה (בידוד) לילדים חולים במחלות מדבקות. במשך הזמן רעיון בית האורחים ירד מהפרק, ובמבנה שוכנו חברים שביתם שופץ. בהמשך המבנה הפך למועדון החברים. בשנות השישים המועדון עבר למבנה בו הוא נמצא היום.
1962 – המבנה הפך לבית משכנם של הארכיון והספרייה.
1985-1984 למבנה הארכיון נוספו שני החדרים הצפוניים, שירותים וכניסה גדולה.
סיפור:
כידוע, בית הארחה לא שימש אף פעם להארחה. לתקופה מסוימת שיכנו בו את ילדי קבוצת "ניצנים". בשכנות להם, בחדר הגדול, המשמש היום חדר עיון, שוכנו אולפניסטים.
כיוון שבבתים לא הותקנו אז בתי שימוש (הציבור השתמש בבתי שימוש ציבוריים), העמידו בכל ערב במסדרון שורת סירי לילה לשימוש הילדים, כדי שלא ייאלצו לנדוד בחושך לקצה הקיבוץ.
לילה אחד, הילדים התרגזו שהאולפניסטים חוגגים ומרעישים ובעיקר – שלא משתפים אותם ולא מכבדים אותם. בשעה מאוחרת, כשהאולפניסטים ישנו, לקחו הילדים את כל הסירים המלאים, התגנבו לאולם השינה של האולפניסטים ושפכו את כל תכולת הסירים פנימה. "הם לא כיבדו אותנו – אנחנו מכבדים אותם!" הם צחקו. למחרת הפך הצחוק לאנחות, כשהם נאלצו לכפר על התעלול ולנקות את הכיבוד הריחני במו ידיהם.
ברל קרן מספר:
בית הארחה-ספריה וארכיון-נבנה למטרת הארחה אבל לא שימש לאירוח. בזמן מלחמת העולם השניה הבית שימש כבית ילדים. כשהילדים יצאו מהבית, צד אחד הפך למועדון לחבר והצד השני למגורים למשפחות.
אני זוכר שיפה ואליק גרו בבית עד ששיפצו להם את הבית. אחר הבית הפך לארכיון וספריה.