המאפיה

נבנתה בשנת 1942, באותם ימים אפיית לחם הייתה חשובה מאוד לקיום החיים ביישוב. עוד כשהחברים היו בג'וערה הם בנו טבון לאפיית לחם והזמינו את אימא של יהושע דיין מנהלל (הסבתא של  אמציה – אבנר ויואב ) ללמד את אריה אלנר ועוד חברים איך לאפות לחם. אריה היה תלמיד מצטיין וכשהוחלט לבנות מאפייה בעין השופט בשנת 1942 אריה היה לאופה הראשי של הקיבוץ. לעזרתו של אריה נתנו חברי דליה את יצחק טוטו שעבד יחד עם אריה. מעין השופט העוזר הראשי של אריה היה משה בריל שעבד בעיקר בשבתות ובחגים.המאפייה הייתה מקום שרבים היו באים לבקר בה ולשתות עם אריה קפה ולבני המזל גם ניתנו הלחמניות או הלחם החם. בשנים האחרונות משמשת המאפיה כחנות נעלים.

באותם ימים נהגו הילדים לשנורר אצל אריה כל מיני דברי מאפה טריים. הריח היה פשוט משגע ואי אפשר היה לעמוד בפיתוי. אלא שאריה היה בלתי צפוי. לפעמים התלוצץ ונתן מכל טוב ולפעמים נהם וכעס. יום אחד, כשאריה גרש את ילדי קבוצת עופר מהמאפיה בידיים ריקות (הם השאירו דלת פתוחה ונכנס זבוב !), רצו עודד ואיתן להעניש אותו ושפכו מים מלוכלכים בתנופה דרך החלון. כל הבצק שבערבה התלכלך. אריה יצא מהמאפיה זועם כמו אריה. הילדים ברחו לביתן עופר, הסתתרו בחדרי השינה והחזיקו בכוח את ידיות הדלתות. אריה פרץ פנימה ושאג: אני אקצוץ לכם את האוזניים, אני אתלוש לכם את הידיים! והילדים רועדים מפחד – שרק לא יצליח לתפוס אותם. למזלם הגיעה ברכה המטפלת ובעמל רב הרגיעה את אריה. אבל שני "הפושעים" לא העיזו יותר להראות את פניהם במאפיה.

סיפור קטן על המאפיה:

באותם ימים נהגו הילדים לשנורר אצל אריה כל מיני דברי מאפה טריים. הריח היה פשוט משגע ואי אפשר היה לעמוד בפיתוי. אלא שאריה היה בלתי צפוי. לפעמים התלוצץ ונתן מכל טוב ולפעמים נהם וכעס. יום אחד, כשאריה גרש את ילדי קבוצת "עופר מהמאפיה" בידיים ריקות (הם השאירו דלת פתוחה ונכנס זבוב!) רצו עודד ואיתן להעניש אותו ושפכו מים מלוכלכים בתנופה דרך החלון. כל הבצק שבערבה (קערת המלוש) התלכלך. אריה יצא מהמאפיה זועם כמו אריה. הילדים ברחו לביתן "עופר", הסתתרו בחדרי השינה והחזיקו בכוח את ידיות הדלתות. אריה פרץ פנימה ושאג: "אני אקצוץ לכם את האוזניים, אני אתלוש לכם את הידיים!" והילדים רועדים מפחד – שרק לא יצליח לתפוס אותם. למזלם הגיעה ברכה המטפלת ובעמל רב הרגיעה את אריה. אבל שני "הפושעים" לא העזו יותר להראות את פניהם במאפיה.