4 – המקלחת הציבורית

המבנה הוקם בשנת 1945. היו בו שני חדרי רחצה נפרדים – לגברים ולנשים. כפכפי עץ שימשו את קהל הרוחצים. כל חברי וחברות הקיבוץ באו למקלחת המשותפת, בשנים הראשונות, בהן לא היו מקלחות בחדרי החברים. המקלחת הייתה מקום מפגש תוסס והיוותה מקור אינפורמציה לרכילות הקיבוצית.

בשנת 1948, במלחמת השחרור, שימשה המקלחת כמרפאת חירום.

בשנות ה-60, לאחר שנבנו מקלחות בחדרי החברים, הלכו ופחתו המשתמשים במקלחת המשותפת עד שחדלו לחלוטין. בהמשך שימש המבנה כמספרה.

בשנים האחרונות הייתה שם חנות בגדים (”גרדרובה“) וחדר קטן לתיקון מחשבים. בימים אלה (שנת השמונים לקיבוץ) דנים בשימושים העתידיים במבנה.

 

המקלחת המשותפת

מתוך עינהשופטופדיה

יש המדמיינים את הביטוי "מקלחת משותפת" כמקלחת מעורבת לבחורים ובחורות יחדיו, כפי שכנראה היה נהוג במספר קיבוצים, שמוצאם מתנועת הנוער. כך הדמיונות של אותם ראשים כחולים, ממריאים לבטח אל בין קירות הפח של המקלחת הראשונה בעין השופט. המציאות מורה שהמקלחת הראשונה נבנתה ליד המכבסה, קירותיה היו מפח (עם חורים), שהפרידו בין הבחורים לבין הבחורות, אך אפשרו שירת קנונים ודואטים משותפים בסופרן ובטנור. מכאן, המושג "מקלחת משותפת" שפירושה בעין השופט היה: מקלחת משותפת לבחורים לחוד ולבחורות לחוד. ידוע הסיפור על אחת הבחורות שהציצה בחור שבקיר הפח וצרחה: "…זה לא משלנו".

זכורים התורים לקבקבי העץ שמעליהם רצועת גומי, ששימשו במקלחת חיץ הכרחי בין החבר לבין מי הביוב שנקוו מתחת לטושים. אף בעיתון הקן "ניב המוסד" מס' 1 (תשט"ז, 1956)נכתבה כתבה תחת הכותרת האירונית: "הטרגדיה המוסדית", המתייחסת למקלחת במוסד החינוכי הרי אפרים, שם משוועים לקבקבים: "…על כל זוג קבקבים יש תור של 4-10 ילדים מסכנים, ועל מחלץ מגפיים עומדים שניים בבת אחת…".

עדות להוויית המקלחת המשותפת מוצאים אנו בדבריו(ספרון "משפחה, מזל, ערכים") של אלי רוזן (בעבר יצחק רוזנבאום)שהגיע לעין השופט עם חברת אלגביש בשנת 1950 , ביום קיץ חם, ומייד הלך למקלחת המשותפת, כדבריו, שם קיבל שיעור בחיסכון במים מאריה אלנר האופה: "…אתה שוטף את עצמך בזרם המים, סוגר את הברז לכדי טפטוף ומסתבן. שוטף שוב במשך חצי דקה – וזהו. בארץ חוסכים במים…"

עם השנים נבנתה בקיבוץ מקלחת מרווחת מבלוקים ומבטון, שזכתה לביוב מודרני.

בחברת הילדים בקיבוץ בשנות ה – 40 – 50 התקלחו הילדים והילדות יחדיו, עד שעברו למוסד החינוכי בתחילת כיתה ז', אלא שלגבי קבוצת 'עופר' הבוגרת, המעבר למוסד, שזה עתה קם (1950) התרחש רק בתחילת כיתה ח', כאשר במקלחת בביתן בקיבוץ המגבות כבר לא יכלו להסתיר את סימני ההתבגרות אצל הבנות. כאשר הוקם המוסד החינוכי, היה זה אך טבעי שהמקלחת שימשה כהרגל, בשנה הראשונה, את שני המינים יחדיו, למרות שהמקלחת נבנתה כבר מחולקת לבנות לחוד ולבנים לחוד. הקושי התגלה ב"גופים החדשים" של ילדי הקיבוצים השכנים שהופיעו במקלחת, שגם לגביהם, לפעמים, גברה הבושה על האידיאולוגיה שגרסה, שגילוי הגוף העירום יקטין את המתח והסקרנות בין המינים.

-עמוס כרמל